איך מתמודדים עם בעיות שמיעה בגיל ההתבגרות?
גיל ההתבגרות הוא גיל שמדובר בו רבות לא רק בקהילת החירשים, כך שאין בכלל ספק שיש צורך ברור להתייחס אליו כשמדובר במתבגר בעל צרכים מיוחדים. ליקויי שמיעה מוגדרים כנכות, ולא רק שהם מוגדרים כך, אלא הם גם מקשים מאוד על התפקוד המוגדר בחברה כ”נורמטיבי”. מכיוון שגם כך מדובר בתקופה לא פשוטה בעקבות השינויים ההורמונליים והמצבים החברתיים המאפיינים את הגיל, כאשר מתווסף למצב גם ליקוי שמיעה ולא משנה באיזו דרגת חומרה – המצב הופך לרגיש הרבה יותר.
להשיג שיתוף פעולה
הקושי הגדול בטיפול בליקויי שמיעה אצל נערים מתבגרים הוא להשיג מהם שיתוף פעולה מלא. עצם קיומו של ליקוי השמיעה מביך אותם, הם לא רוצים שידעו שהם לא שומעים טוב כי עלולים לצחוק עליהם, וחלק גדול מהם מנסה להימנע משימוש במכשיר שמיעה, משום שמכשיר מחצין את הקושי שלהם והופך אותם לאחרים בצורה ודאית וברורה. לכן, אם מתגלה ליקוי שמיעה בגיל הילדות או בגיל ההתבגרות, חשוב מאוד להציב כלל ברור: האפשרות לא לעשות שימוש במכשיר שמיעה במקרה שהמצב מחייב כזה – לא קיימת. מכאן יש טווח רחב של אפשרויות, שמתוכן צריך לבחור בזאת המתאימה ביותר לרצון המתבגר.
השמיים הם הגבול (כמעט)
בעידן המודרני בו אנו חיים, יש הרבה מאוד אפשרויות בתחום של טיפול בליקויי שמיעה. אם מדובר בליקוי שמיעה קל, אפשר הרבה פעמים לפתור את המצב בכך שעונדים מכשיר שמיעה רק בסיטואציות מאוד חשובות כמו שעות הלימודים, ומורידים אותו בשעות הבילוי עם חברים. אם המצב מחייב שימוש במכשיר שמיעה לכל אורך היום, ניתן לבחור במכשיר שמותקן בחלק הפנימי של האוזן וכמעט שאינו נראה כלפי חוץ. אפשר גם לבחור באפשרות של הכנסת שתל כוכלארי, שאינו נראה כמעט בכלל ומאפשר לכל אדם הסובל מליקוי שמיעה חמור לשמוע ולהתנהג בדומה לאדם שאינו סובל מהליקוי. אפשרות זאת כרוכה בניתוח וחייבת להישקל בכובד ראש, אולם חשוב לדעת שהיא קיימת.
שיפור הביטחון האישי ואיכות החיים
אין ספק שקשה מאוד לבשר למתבגר שהוא סובל מליקוי שמיעה ושהוא צריך להשתמש במכשיר שמיעה על מנת להמשיך לתפקד כרגיל. זה מעט קל יותר כאשר הליקוי מאובחן בגילאים צעירים יותר והמתבגר (וחבריו) נכנס אל תוך נבכי גיל ההתבגרות עם מכשיר השמיעה, אולם גם אז נלווים לתהליך קשיים בגין היותה של התקופה תקופה של בניית הדימוי העצמי והתמודדות עם קשיים חברתיים ועם הורמונים גועשים. לאור כל זאת, חשוב מאוד לקחת נשימה עמוקה וארוכה, ולעבור צעד-צעד כל משוכה. הכלל היחיד שצריך להיות ברור כאמור, הוא הכלל שלפיו אם צריך מכשיר שמיעה – אין אפשרות לא להרכיב כזה. כמובן שלכלל הזה צריך להוסיף הסברים, לפיהם הרכבת מכשיר שמיעה תשפר משמעותית את היכולת להשתלב בחברה ותקל על התחושה ש”אני לא כמו כולם”. אפשר להסביר, כי מי שלא רואה טוב נעזר במשקפיים ומי שלא שומע טוב משתמש במכשיר שמיעה – ושכמו שמי שסובל מליקוי ראייה לא צריך להתבייש – כך גם מי שסובל מליקוי שמיעה.
קל זה לא יהיה, זה ברור, אבל אם עושים את זה נכון – בסבלנות ואם צריך – גם בליווי של איש מקצוע, זה יעבור בשלום. כל הזמן צריך לזכור שגיל ההתבגרות הוא תקופה שחולפת, ושאחר כך צפוי להיות קל יותר. בהצלחה!